זה קורה כמעט עם כל לקוח שאני מלווה.
רגע אחד של מבוכה, של שתיקה, של הבנה…
שהגיע הזמן שהם יתחילו לעוף על עצמם.

הכשל הלוגי בין צניעות להסתתרות
יש רגע שבו אנשים מבינים את הפער הזה, בין להיות צנוע לבין פשוט להסתתר.
בין בריחה לאחריות לבין קבלה של מי שאתה ומה שאתה מביא לעולם.
אני שומע את זה שוב ושוב:
“כן, אבל אני לא רוצה שיחשבו שאני עף על עצמי…”
בכל פעם המשפט הזה יוצא בקול רם,
ובכל פעם הוא מתפרק באותה מהירות:
כשאנחנו מבינים שזו רק מחשבה ישנה,
שמקורה בהורים שלנו, במורים, בבוס הקודם,
ובכל אותם קולות בראש שמזהירים אותנו לא לזרוח יותר מדי.
זה הרגע שבו נולד מותג
ברגע שאתה מפסיק לפחד מהדימוי שלך בעיני מי שלא רלוונטי לך,
אתה פתאום נושם לרווחה.
כי אז אתה מבין משהו פשוט:
לא אליהם אתה מדבר,
לא עליהם אתה רוצה להשפיע,
ולא להם אתה מוכר.
אז למה בכלל לנהל את הסיפור שלך לפי מה שהם יחשבו?
זה הרגע שבו משהו משתחרר.
זה הרגע שבו נולד מותג.
“כשאתה מפסיק לפחד לעוף על עצמך, אתה מגלה שהקהל שלך סוף סוף מוכן לעוף איתך.”
לעוף על עצמך זו לא התנשאות, זו אחריות
כשאנחנו “עפים על עצמנו”, אנחנו לא מתנשאים, אנחנו מכירים בערך שלנו.
וזה הבדל מהותי:
לא עף מעל אחרים, אלא מוביל אחרים.
לא מתרברב, אלא מראה לאחרים מה אפשרי.
כי אם אתה לא מוכן לעוף על עצמך – איך תצפה שהקהל שלך יעוף על עצמו, בזכותך?
מיתוג אמיתי מתחיל ברגע שבו אתה מפסיק להתנצל על מי שאתה,
ומתחיל להאיר את מה שאתה מביא לעולם, בלי להתבייש.