רוב האנשים שרוצים להוביל קהל ולא מצליחים לרתום סביבם את הקהל *שלהם*, הם בעיקר אנשים שעדיין לא עברו את החוויה המלאה של דחייה.
עד שלא מקבלים את החוויה הזו על כל הרבדים שלה – הפחדים, הפגיעות, המקומות שבהם אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק – אי אפשר להבין שהמפתח לבניית קהילה נמצא דווקא שם.
מה מותגים מבינים על דחייה
מותגים גדולים, מסחריים ואנושיים כאחד, מבינים את זה היטב.
הם אומרים לאנשים: אם אתם מרגישים X – זה לא חיסרון, זה יתרון. זה הבית שלכם.
וכך, אותם אנשים מתחילים להיות גאים במה שהם, והופכים לפרסומת מהלכת של המותג.
הלוגו, הסלוגן, הסיפור – כולם מספרים את מה שאנשים אולי לא העזו לספר על עצמם. ופתאום, בזכות המותג, יש להם מקום שבו הם יכולים להרגיש בבית.
זה לא משנה מי מספר את הסיפור
* להקה מוזיקלית,
* מותג מסחרי,
* מנהיג בארגון,
* או אפילו נואם פוליטי.
המשותף לכולם: הם לא מחביאים את מי שהם, אלא חוגגים אותו. הם מראים לקהל מה אפשר להרוויח מהדרך שהם עברו – הדרך שבה הפכו להיות מי שהם היום.
“הדחייה שחשבת שתפיל אותך היא המפתח שיבנה עבורך בית, מותג וקהל.”
למה חשוב לקבל את הדחייה
בלתי אפשרי להציע בית אמיתי לאחרים אם אנחנו עדיין שונאים חלקים בעצמנו. אפשר לנסות, אבל מהר מאוד אנשים מריחים שהמילים והאדם שאומר אותן לא מתיישבים.
דווקא כשמקבלים את הדחייה כחלק מהדרך, כחלק בלתי נפרד מהערך שיש לנו לתת לעולם, נעלם הפחד.
אין יותר קלף ביד של אף אחד – גם לא של הטרול המאיים ביותר שיושב בתוך הראש שלנו.
זה הרגע שבו נולד סיפור
זה הרגע שבו מתחיל סיפור בין מספר הסיפור לבין הקהל שלו.
זה הרגע שבו מותג נולד – כי זה הרגע שבו נולד קהל.
