המשותף למותגים (מסחריים ו”אנושיים”) ולסטוריטלרים באשר הם (מכותבי סדרות, קמפיינים, נאומים, ספרים, ועד אנשי עסקים שנמצאים בפרונט של העשייה שלהם) – הוא הכמיהה לקהל. 

מותגים חושבים ומתכננים איך להרוויח מההשפעה לטובה שהסיפור שלהם מעניק – לקהל שהם רוצים לדבר איתו, לעבוד מולו, לעזור לו, להשפיע עליו, למכור לו.
זה הכל אותו דבר.
בעידן של היום, אנחנו סוחרים של רעיונות.

ולכן, בעידן של היום, אין הבדל כזה גדול בין סטוריטלרים למותגים. 

ההבדל המשמעותי ביותר הוא שסטוריטלר “בלבד” נשאר רק בכמיהה לקהל ובאמנות שתחבר אליו כמה שיותר אנשים שיראו את האמנות שלו,
לעומת מותג (שהוא בהכרח גם סטוריטלר) שחושב על “מסע הגיבור” באופן שייצר רווח לשני הצדדים לאורך כל הדרך, מההיכרות בתוכן ועד למעמד המכירה (ועוד הרבה אחריה).

כלומר – מותג צריך הבטחה לאורך “מסע הגיבור”,
וסטוריטלר לא חייב שתהיה לו כזו. יש סופים פתוחים, יש סוף “לא צפוי”, אבל למותגים יש הבטחה ברורה וידועה לאורך כל הדרך, והיא שמורה למי שמוכן לשלם את המחיר בעבורה.
ויש סוף טוב יותר שמחכה למי שיסכים לקחת חלק בסיפור שלהם. 

מותג מעניק ערך לקהל שלו, גם אם חלק גדול מהקהל שלו לא יגיע למעמד מכירה.
למותג (מסחרי ו”אנושי”) חשוב הקהל הזה, זה שעוקב ומתעניין, זה שמחובר ומעורר, וזה שאוהד וממליץ (גם אם הוא מעולם לא קנה) – כי הקהל הזה ממתג את המותג הזה כמותג מלכתחילה.

ועוד יותר חשוב לזכור: ה-קהל הזה של המותג, מעגל ההשפעה שלו – הוא זה שנמצא בדרך של הלקוח שלכם ללהיות לקוח מלכתחילה.
כדאי לקרוא את זה שוב. 

בכל מקרה, הדבר המשמעותי ביותר שמשותף למותגים ולסטוריטלרים זה ההבנה של הקהל שלהם. הם מבינים שהם כבר לא הסיפור. הם מספרי הסיפור.
הסיפור הוא לא העסק שלהם, המוצר שלהם, או המבצע שלהם.
הסיפור שלהם הוא הדרך להגשים רעיון גדול, משמעותי ומעורר השראה, באופן שיעניק ערך לשותפים שלהם לדרך (=הקהל, הגיבור של הסיפור).

אז כדי להגיע לשלב הזה, שבו מישהו יהיה מוכן לשלם את המחיר שנדרש כדי לנצח את האתגרים והחסמים והאויבים בראש (כמו גיבור בספר או סרט) – ההתמחות של מותגים ושל סטוריטלרים – היא התמחות ב-דרך שעובר הקהל על מנת להגיע לשלב הזה מלכתחילה.

כלומר, הקהל הוא הגיבור של הסיפור שאנחנו מספרים מעצמנו, ולכן אנחנו מכירים הכי טוב מה הוא עובר בדרך ללהגיע לאן שהגענו עד עכשיו בעצמנו.
כן, אפילו אני קראתי את המשפט הזה שוב.

אם לא תספרו את הסיפור באופן הזה – לא יהיה לכם מותג, לא משנה כמה תשקיעו ב”ועדת קישוט” מרשימה לאתר ולמוצרים שלכם).
ואם לא תהיו מספר הסיפור (המותג) הזה שחושב איך הוא יכול להיות רלוונטי לקהל שלו – לא יהיה לכם סיפור טוב באמת, אלא רק מיקס מאוס של “תראו אותי ותקשיבו לי ואיזה מדהים/ה אני, נכון?”. 

שני המשפטים הבאים מנחים אותי מאז שפתחתי את deStory ב-2018, ואני חושב שהם ממחישים את החיבור בין אסטרטגיית המותג לבין אמנות פיתוח הסיפור בצורה הטובה ביותר:

• סטוריטלינג זאת הדרך של רעיון להפוך למציאות –
  בזכות קהל.
• מותג זה בסך-הכל רעיון שלוקח את עצמו ברצינות.

אם יש לכם רעיון / חזון / מטרה מעוררת השראה עבור אחרים – אתם מתחילים לחשוב כמו מותג, כי ה-“עבור אחרים” מתחיל לעצב את האופן שבו תספרו על הדרך שלכם להגשים את הרעיון הזה לעולם (=סיפור). 

בין אם אתם מותג מסחרי גדול ובין אם מותג “אנושי”, בעלי עסק שנמצאים בפרונט של העשייה שלהם, או יזמים עם רעיון לשנות לטובה את העולם – 

• אתם זקוקים לקהל שיאמין לכם ובכם (מלכתחילה אם יקנו מאיתנו משהו זה בזכות החיבור אלינו. שם הנקודה הראשונה של הקשר מתחילה בכלל). 
• אתם זקוקים לקהל שהוא זה שימתג את המומחיות שלכם (ויפיץ את הסיפור שלכם הלאה).
• אתם זקוקים לקהל שמוכן לשלם את המחיר עבור הערך האמיתי שלכם. 

וקהל – משיגים בזכות סיפור טוב, בעל ערך, מעורר השראה ורלוונטי – עבור האנשים שמחפשים סיפור שכזה בדיוק, כדי לאחד אותם לכדי הדבר הזה שנקרא “קהל”.

מוכנים למצוא את הקהל שלכם?
מוכנים להבין לאיזה סיפור אתם רוצים להזמין אותו?
מוכנים לראות את החיבור בין סיפור להצלחה?
אז המדריך הזה הוא בדיוק בשבילכם.

אז המדריך הזה הוא בדיוק בשבילכם.
קריאה מהנה.