סיפורים מפיגים את הפחד שלנו

סיפורים מעוררי השראה – מפיגים מאיתנו את הפחד, ונוסכים בלבנו אומץ ואמונה שלא ייחסנו להם חשיבות או מודעות קודם-לכן. תחשבו איך ספרים / סרטים / סדרות / הצגות / נאומים – פגשו אתכם בנקודות של שינוי, ותבינו לבד: מישהו שותל לנו מחשבה מחוללת שינוי באמצעות סיפור מעורר השראה.

אנחנו לא צריכים להיות קופירייטר מעולה, מנהיג מוערך, או סטוריטלר מיומן – כדי לשנות לאנשים את החשיבה שלהם כלפי “המציאות”. אנחנו גם לא צריכים לצעוק על אנשים ולומר להם שהמציאות שבה הם חיים היא חרא ושאם הם נשארים בה אז הם עדר טיפש.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות,

כדי לספר סיפור טוב, רלוונטי, בעל ערך ומעורר השראה –

היא להציג לעולם את

המציאות שבה *אנחנו* כבר-עכשיו מייצרים לעצמנו.

זהו.

נשבע, זה כזה קל.

בדיוק כמו כריכה אחורית של ספר, שמגיעה לחיינו בזמן שאנחנו מוכנים בכלל להקשיב להזמנה פנימה שהיא מציעה –

כך גם אנחנו צריכים –

רק להזמין,

רק להראות,

רק להתגאות –

שזה העולם / המרחב / המציאות שבחרתם לחיות בה,

ושאתם מזמינים את מי שרוצה להיות חלק בזה –

להצטרף לכל הטוב הזה. 

בלי לשכנע, בלי להתאמץ יותר מדי, ובלי טרולינג מקלדות אינפנטילי בכלל.

1. לספר על המציאות שלנו (ללא השוואה למציאות של אחרים)
2. להראות כיצד המציאות הזו תורמת לחיים שלנו (בכל אספקט)
3. להזמין אנשים להצטרף למציאות הזו (מבלי להתאמץ או לשכנע)

זהו. ואתם סטוריטלרים.

“כדי לספר סיפור טוב, רלוונטי, בעל ערך ומעורר השראה –

היא להציג לעולם את

המציאות שבה *אנחנו* כבר-עכשיו מייצרים לעצמנו.”

סטוריטלרים הם מעצבי מציאות, באמצעות סיפור מעורר השראה.

סיפור הוא מילים שהופכות לדמיון של מישהו אחר, שמייצר עבורו מחשבה,

שמייצר עבורו אמונה –

שאפשר אחרת.

כל מה שצריך זה לחשוב אחרת, ולחפש עוד אנשים, עוד מספרי סיפורים, שחושבים כמונו. 

והופ, עולם חדש מגיע.

אז ברוכים הבאים לעידן האמון, הקהילתיות והערבות ההדדית.

מי שחשוב לו להישאר בפרק של העידן הקודם, מוזמן, 

אבל אצלנו הרבה יותר כיף, ותמיד, אבל תמיד, דברים נעשים בחיוך, עם ערך והמון השראה,

כפי שתראו אצל מספר הסיפורים, בתמונה.